על טבעו המתמטי של הטבע
גלים קפילריים- גל רוח קטן, או: אדוות, מופיעות על פני מים חלקים כאשר הרוח מנשבת ודועכות מהר כשהרוח מפסיקה. אדוות גם נוצרות על פני המים כאשר זורקים עליהם אבן קטנה. הן מופע קטן ממדים ויפה תואר של דבר הנמצא בטבע בטווח גדולים, שבקצהו השני גלי סערה בים. אותם הכוחות מייצרים את זה ואת זה, וגם אותם הכוחות המאפשרים היווצרות של אדוות מים, מאפשרים את היווצרותן של בועות סבון או טיפות מים עומדות על עלה.
טיפות שחורות נקוות כמו גשם מטפטף על פני בריכת מים שחורה, שולחות אדוות עדינות על פני המים. מסביבה לובן כנסייתי, עדין, מתקלף, שבור. הניגודים הצבעוניים וגם של מצבי החומר, לא מפריעים להילה ההרמונית, אם לא מייצרים אותה. מהדהד לו שקט בחלל, אפשר לשמוע את הטיפות מטפטפות, ואנחנו ששמענו טיפות מטפטפות לא לראשונה פה בגלריה, יכולות להרגיש את מה שאנחנו מרגישות כמו בזיכרון שלנו. אולי זה טפטף על פנינו אולי צפינו מהחלון. זו הזמנה להתכנסות, אל תוך הזיכרון שלנו ולחיבור שלנו לטבע, למרות שכל מה שסביבנו לא טבעי בעליל והופשט ונוקה וקולף עד לצורה הבסיסית ביותר שלו. הוא עבר עיבודים וטרנספורמציות עד שנעצר כבריכת פרספקס, משאבה וצנרת של אקווריום, צבע תעשייתי לבן ודבק, אור לד, מסך טלוויזיה ובד פייטים כסוף.
בהתבוננות בעבודות של דנה מתעוררת בי מחשבות על מצבי סדר וכאוס ועל הקשר ביניהם. על זה שלעתים אדוות קטנות מתנפצות בעדינות אל דפנות שקופות, ולעתים הן מצטברות ומהדהדות זו את זו עד שהים סוער, ושגם מצב האי-סדר לכאורה הזה, הכאוטי, הוא מוכל גם כן, הוא בעצמו בסדר. ב-סדר, בתוך הסדר, הרי הגל הוא אותו גל. בתוך המים השחורים המופרעים קלות, משתקפת עבודה לבנה גדולה עם סדק- שבר פעור במרכזה, ובזווית אחרת גם עבודה עגולה לבנה, אור חודר מעבד לסדקים שלה.
היא עובדת מתוך סקרנות ילדית ופלאית, שמבקשת להתעכב על היופי שהיא נפגשת בו. היא מוציאה תופעות טבע כהווייתן מהקונטקסט שלהן ומאפשרת להן להפוך לדברים אחרים, ולעתים גם ממש להיפך, מגייסת חומרים מלאכותיים וגסים ומעניקה להם נראות של יצירי טבע. כך התגבשות אקראית של חומר יכולה להיות דבר כל כך מרהיב, ולייצר בתודעה שלנו קפלי קרקע תת מימיים, קרקעית אוקיאנוס, דפים בכובעה של פטרייה או שוניות אלמוגים. צורות ספונטניות אך מאורגנות, בעלות יופי מפתיע, המסוגלות להעלות ריגושים עמוקים הקשורים לתחושתי לקשר של האדם עם הטבע ועם עצמו. הן מעוררת סקרנות לבחון בעין רגישה יותר גם את הכתמים והסדקים המקריים ביותר, את היחסים בין האדוות הנקוות על פני המים, או התהוות והיעלמות האמבות-יצורים חד תאיים. תחושת המקצב חוזרת על עצמה, בין אם בטפטוף המים או הופעת והיעלמות החיות האמורפיות, יצורים חד תאיים ירקרקים על פני רקע שחור. החזרה וההיעלמות יש בהם מן הנחמה, וחזרה למקצבים החיים הבסיסיים ביותר שמקודדים אל תוך גופינו.
אורות מרצדים על פני המים כשקרני השמש נשברות עליהם, מראה אדמה שנסדקת תחת החום מתגלגלת פה מחדש כצבע תעשייתי לבן שהושאר לחסדי מזג האוויר, הלחות ושאר כוחות שמופעלים עליו, כמו האדמה. פטריית גמצוץ עם כובע שמזכיר חלת דבש, הוטבעה בדיו שחור והוחתמה על נייר עד שהפטרייה התפרקה והדימוי יחד איתה. היא גדלה על גדות נחלים, בשדות ובאדמת כורכר, והיופי הצורני המתפתל שלה הפך בסטודיו לכתם רורשך, סימן קליגרפי בשפה שהפטריות מדברות.
תצורות מלח מתפתלות כמו הכובע של פטריית הגמצוץ, מתפזרות ונבנות כמו הסדקים של האדמה והצבע, מזכירים לנו יחד שהאסתטיקה הספציפית הזו שהתגבשה בגוף העבודות הזה, כמו בעולם שמחוצה לו, שורה בכל. היא מצד אחד הפשטה מתמטית מוחלטת, ומצד שני מתממשת אל מול עינינו בכל קו נוף ובכל אשר נפנה. האסתטיקה הצורנית המובהקת הזו נקראת גם "פרקטלים", אותו מונח מתמטי שמתאר תופעות רבות בעולם שלכאורה אין ביניהן קשר. פרקטל בפשטות זו צורה שמורכבת מעותקים קטנים של עצמה. נמצא אותה בפתיתי שלג, הסתעפויות ענפי עץ ועורקים של עלה, ברוקולי וכרובית, כלי הדם בגוף, צורת הכפור, קווי החוף ופיתולי הנהרות וביופיים של חלקיקי אבק מרצדים בתוך קרן אור. בבסיס כל התופעות הללו עומדת חוקיות מתמטית סטרילית כמעט, שמתהווה מטעמי חסכון באנרגיה והשפעות של מתח פנים בקונכייה של הנאוטילוס, באצטרובלים או סידורם של עלים וענפים. זה המקום בו המספרים פוגשים את הטבע וחוקיות מארגנת את העולם שאנו חלק ממנו. זה מצב של סדר- כאוטי הרמוני ויפה, אך בלתי סדיר ושביר בו זמנית.
