זיוה ילין עוסקת בעבודותיה בזיכרון ובגעגוע למה שלא יחזור. בשנים האחרונות היא עובדת עם נייר אריזה חום ודבק פלסטי. עבודה עמלנית, לואו טק ביסודה, בה היא מצפה אובייקטים, חותכת ומחלצת אותם מן הקליפה וסוגרת בחזרה. אובייקטים חלולים שמהווים מעטפת ריקה, מהדהדים זיכרון של אובייקט, של תקופה, של מקום.
חלל המבנה ההיסטורי בו שוכנת הגלריה העסיק רבות את ילין. בשיחה עמה היא מציינת ש"הכל התחיל מחדר האמבטיה הישנה וכל השאר נוסף אחרי". ילין ניגשת אל חדר האמבטיה שהיווה בעבורה הזמנה לפעולה, כאובייקט שיש ליצור ממנו קליפה שתשמר את זכרו. יוצרת דגם משוכפל של האמבטיה וסביבתה באמצעות חיפוי בנייר חום ובדבק פלסטי, אך בניגוד לפעולת הריקון שמשמשת אותה בדרך כלל בקליפות, העבר של החדר נותר נוכח. 1 שימושו של חדר האמבטיה גם כחדר שירותים פעיל מאפשר למבקרים פעולה של התייחדות עם עבודת האמנות מאחורי דלת נעולה, ללא עין בוחנת, אינטימיות שלא מתאפשרת בדרך כלל בתערוכות. 2
נייר האריזה החום משמש גם כמצע המחליף את בד הציור המסורתי. בחלל הכניסה, ציור נוף גדול ממדים של לילה בבארי שמקורו בצילום של האמנית לפני כחודש נצמד אל קירות החלל כעור שני. הציור, שצויר בזפת קרה על גביי נייר חום, מתפרק, מתמוסס ונוזל לנגד עינינו, מייצר פעולה של מחיקה שמעלה שאלות על מה שנשאר מאחור, בעבר, בזיכרון, בסיפור. קינה וגעגוע למה שלא יחזור, לחולף. לצד הציור, קליפות רהיטים של הדייר הקודם בבית, האמן פנחס ליטבינובסקי. את הקליפות יצרה האמנית מרהיטים שהשתייכו לאמן רגע לפני שנלקחו סופית מן הבית. בפעולה זו ילין מזכירה לנו את סיפורו העגום של האמן, מעלה את זכרו מן האוב, מייצרת פעולת נגד אישית לפעולת המחיקה של זכרו של האמן ועזבונו שבוצעה על ידי נכדו.
בגלריה, שורות של קליפות של פריטי ריהוט שנלקחו מן "הממלכה" בקיבוץ בארי. הפריטים מקיימים דיאלוג בין יש ואין, בין מלא וריק ומצפינים בתוכם ייצוגים של בית. ההצבה מעלה על הדעת פריטים שקוטלגו לאחר אסון, מדגישה את הממד הטרגי בעבודותיה של ילין, ואת המטען האסוציאטיבי שנוסף לעבודותיה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר כבאים להזכיר לנו: מה אנחנו יודעים, מה שכחנו ומה השארנו מאחור... שיר של קינה שנע על הציר שבין האישי לקולקטיבי ומיטיב לבטא את המציאות של חיינו בתקופה זו של משבר.
ילין עוסקת בעבודותיה לאורך השנים באופנים של מחיקה, נעה בין השדה הפיסולי לציורי, כשנופי קיבוץ בארי בו נולדה והתגוררה חקוקים בה ומהווים חלק בלתי נפרד מעבודותיה. המציאות פגשה ב-7 באוקטובר את עבודותיה והטעינה אותן בשכבות נוספות של זיכרון. ילין שואלת בעצם מה נשאר? ומבקשת לנסות ולנסח מחדש זאת מחדש בעבורה ובעבור הצופה. כעת משהניחה את כל הקליפות לפנינו, אין לנו ברירה אלא להצטרף אליה ולחבר את כל החלקים מחדש.
1 מעלה על הדעת את תערוכתה של מאיה אטון, "חצי מלא" בגלריה גבעון בתל אביב שהוצגה בשנת 2015 ובה כיסתה את חדר האמבטיה ברישומים.
2 דוגמא נוספת לשימוש בחדר שירותים בצורה פונקציונלית ניתן לראות בעבודתו של האמן מאוריציו קטלאן "אמריקה" משנת 2016 שהוצגה במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק בה החליף את האסלה בחדר שירותים במוזיאון באסלת זהב 18 קאראט והזמין את המבקרים במוזיאון להשתמש בה.
